מומלצים

פוסט היכרות

שמי ורד גביש ואני בת 38, ישראלית לשעבר וחיה כמעט 11 שנים בהולנד.

הנרי הוא בן זוגי ובצורה מסויימת היה כל מה שרציתי בגבר (פחות או יותר), סמכותי, נוקשה, אבל גם עדין, רגיש, רומנטי ולא רכושני. הנרי נתן לי את האפשרות להיות מי שאני, מי שרציתי להיות תמיד, וכך הפכתי מצד אחד לאשת עסקים שיכולה למכור קרח לאסקימוסים ומצד שני נפש חופשיה שעושה מה שבא מתי שבא לה.

את היומנים שלי אני כותבת כבר מעל 20 שנים, מהדברים הכי קטנים והתחושות והרגשות שלי, עד הסיפורים והכתיבה האירוטית. במשך המון שנים לא הייתי משתפת את היומנים שלי עם אף אחד, אבל יום בהיר אחד הבנתי שבחלק מהכתיבה קיים גם הצורך שיקראו אותה כדי לתת לה תוספת משמעות.

אני לא מפרסמת תמונות שלי מסיבות אישיות משלי שאני לא מתכוונת לפרט כאן. בעבר ניהלתי ופירסמתי בדף פייסבוק "מהמגירה של ורד גביש", אולם חסימות חוזרות ונשנות מטעם הרשת החברתית גרמו לי להפסיק לפרסם. האינטראקציה מול האנשים בפייסבוק חסרה לי מאחר והם (בעיקר) הקשר שלי לישראל.

את רוצה

את רוצה להרגיש חופשיה
אבל בשביל זה את צריכה
קודם לוותר על החופש שלך,
את רוצה לראות בצורה ברורה
אבל קודם אני צריכה לגרום לך
לחיות בתוך החשכה,
את רוצה להרגיש את העונג
בשביל זה את צריכה ללמוד לשחרר,
את רוצה להרגיש חסרת שליטה
בשביל זה את צריכה לתת לי אותה
כדי לקשור אותך, לאזוק אותך,
לתת לך משימות, לקבל החלטות,
להעניש ולתת מתנות,
את רוצה להנות מהכאב
את צריכה לתת לי להטביע
את כף היד שלי על ישבנך,
את רוצה להרגיש את האורגזמות
באות אחת אחרי השניה ברצף
עד אובדן נשימה,
את צריכה לבטוח בי באמונה שלמה
שאביא אותך לשם
וכאשר זה יקרה
אחבק ואדאג לך כשתגיעי לשם.

בוקרת

להחליק פנימה ולרדת
זו הילדה המלוכלכת שלך
מרגישה כל כך חרמנית
חושבת על הגנגסטר הקשוח שלך
מרגישה את פעימות הלב
של המוט שלך פועם בכוס שלי
האלה שלי מגישה את התחושה
מנדנדת את כוורת הדבש
היא טוחנת את ההנאה שלה
רוכבת עליך אהובי
מחליקה אותך לתוכי
הוא נגלה ונעלם
גורם לי להמריא, להרטיב
הכוס הורוד שלי מגיע לשיא
בעודך יורה את מטענך
יורדת על ברכי
טועמת את הטעם החמוץ שלך
מעורבב עם המתיקות שלי
כמו ממתק חמוץ מתוק
דואגת לזקפתך להתרומם בגאון
כדי שאוכל לרכב על ברכיך שוב
כמו בוקרת מקצועית
רוכבת על השור הזועם
מרגישה את זכרותך בתוכי
כשיורדת עד סופו
גונחת, מתקמרת, משתוללת
גומרת….

המובי דיק שלי

בימים האחרונים מערב חג המולד בעצם אני לא כל כך מחוברת טכנולוגית, קצת הפסקה והתרכזות בכאילו שיגרה של החיים עד כמה שאפשר, מפגשים חברתיים של החג, שתייה, האמת המון שתיה, לפעמים קצת יותר מדי. המון שיחות וידאו עם הנרי והנסיכות האהובות עליי.

אדם (שונאת לקרוא לו ככה אבל שם הסופרים שהוא בחר לעצמו וככה הוא רוצה שאני אקרא לו) לא ממש אוהב שאני מזכירה אותו אבל האמת שבתקופה האחרונה עברתי לדבר איתו כל יום במקום פעמיים בשבוע, העובדה שהוא עבד בלילה כל השבוע שעבר הייתה הזדמנות לשבת ולהתכתב איתו במשך שעות.

אדם, לכל מי שלא יודע, הוא הסיבה שבכלל אני חיה וקיימת, בלעדיו סביר להניח שעדיין הייתי מסוממת ברחוב או אולי אפילו מתה. מערכת היחסים שלי איתו היא מאוד מורכבת מהצד שלי, מהצד שלו היא ממש פשוטה, בעוד לי הייתה תקופה ששנאתי אותו, אחר כך תקופה שהייתי מאוהבת בו קשות והצעתי לו את הגוף שלי בכל הזדמנות שיכולתי (על בסיס יומי האמת), העובדה שגרתי איתו כמעט חמש שנים והיינו מסתובבים עירומים האחד ליד השניה ובמהלך תקופה מסוימת אפילו הלכנו למסיבות חילופי זוגות פרטיות, אבל בכל השנים האלה מעולם אדם לא הסכים לגעת בי בצורה מינית ולא משנה כמה אלכוהול זרם אצלו בגוף.

מבחינת אדם העניינים היו יותר פשוטים, האמת שחברה אמרה לי שזה לא כזה פשוט להיות כל הזמן בשליטה, לראות אותי עירומה, לשמוע אותי גונחת מהחדר השני ואפילו לצפות בי במסיבות מקיימת יחסי מין, מבחינת החברה זה נראה כמו כוח רצון לא הגיוני בכלל. אם בהתחלה עוד חשבתי שהוא לא נמשך אלייך, הומו לא עלה בדעתי בגלל כמות הבחורות שהוא היה איתן, בשנים שאחר כך הוא גילה לי את הסיבה האמיתית, בעצם הסיבות. כדי שאבא שלי יתן לי לעבור לגור איתו אדם בעצם נדר נדר שהוא לעולם לא יגע בי בצורה מינית, מבחינת אדם הבטחה זה קו אדום שהוא לעולם לא יחצה, הסיבה השניה היא שמבחינתו הוא הרגיל את המוח שלו לראות אותי בתור האחות הקטנה שלו ולכן לא משנה כמה הייתי מחרמנת אותו, נמרחת עליו ואפילו ישנה איתו במיטה, לא עברה בו מחשבה מעבר לזה.

שלא תחשבו לרגע שהבנאדם עשוי אבן או ברזל, היכולת שלו לתת לי חום, אהבה, חיזוקים, הכלה וכל מה שהייתי צריכה ב-21 השנים האלה שאנחנו מכירים היא עצומה. כמובן שכמו כל גבר מדי פעם הזיקפה שלו הייתה מתרוממת במלוא הדרה וקשיחותה בסיטואציות מסוימות אבל הוא תמיד מצא דרך ו/או סיבה להתרחק ממני באותו הרגע ולהרגיע את הגוף שלו.

עד שבוע שעבר אדם לא ידע שאני יודעת שכבר לפני שלוש שנים אבא שלי שיחרר אותו מהנדר שלו, ההורים שלי רואים באדם כבן נוסף, בעיקר מאז שההורים שלו נפטרו ואדם מצידו תמיד דאג לכל מה שההורים שלי היו צריכים מאז שעזבתי את הארץ וביתר שאת מאז שהקורונה פרצה לחיינו. במהלך השיחות שלי שבוע שעבר עם אדם בלילה, באחד הלילות הייתי שתויה ברמות על והתחלתי לדבר איתו על העבר שלנו ושהיה לי קראש רציני עליו ובמהלך השיחה זרקתי לו שאני יודעת שהוא לא מחוייב בנדר יותר.

חיכיתי כמה דקות לתגובה של אדם על מה שאמרתי לו, או אולי זה נראה ככה מרוב שהייתי שתויה, הוא שאל אותי מה אני מצפה שיקרה אחרי שנשכב ביחד, האם היחסים שלנו יהיו אותו הדבר, מה הסיכוי שזה יעשה יותר נזק מתועלת. כמובן מאחר והייתי שתויה אז רמת הטיעונים שלי שאפה לאפס כמעט אבל כשדיברנו שוב כשהייתי פיכחת הוא שאל אותי שוב את השאלה. הבנתי את נקודת המבט שלו על העניין, מה יקרה אם… מה יקרה אם זה יעשה נזק, מה זה יעשה למערכת היחסים הקרובה שלו עם הנרי למשל שמבחינתו יודע את העבר וההתאהבות שלי באדם.

מבחינתי, לא משנה עם כמה גברים אני אשכב, לא משנה מה אעשה או מה אשיג, תמיד יהיה את הדבר הזה שרציתי וחשקתי בו יותר מהכל אבל הוא הדבר היחיד שכנראה לא יקרה לעולם… לעשות אהבה עם אדם. ההרגשה היחידה אולי שאני רוצה, חולמת ומפנטזת עליה הכי בעולם, להרגיש פעם אחת אותי ואת אדם מתחברים לאחד ברמה הפיזית, להרגיש אותו פועם בתוכי, להרגיש את המיצים שלו נורים לתוכי ומתערבבים בנוזלים שלי, לגנוח את השם שלו באמת, לא בזמן שאוננתי בחדר בזמן שגרתי איתו, או כאשר פינטזתי שזה הוא דופק אותי ולא האצבעות או הויברטור שלי.

כנראה שאדם הוא המובי דיק שלי, טחנת הרוח כמו אצל דון קישוט. תמיד כשאני חושבת שהתגברתי על זה והשארתי את זה מאחור קורה משהו אצלי שמצית את זה בחזרה. הנרי אומר שאם אי פעם אדם יסכים אני צריכה ללכת על זה להגשים לי את החלום היחיד שהוא לא בר השגה מבחינתי, להוציא לי את זה מהמערכת.

אז אני ורד, הגשמתי כל כך הרבה, כבשתי כל כך הרבה פסגות, נגעתי כמעט בכל שאיפה ששאפתי אליה, אפילו ישבתי לארוחת ערב רשמית עם נשיא ארה"ב והגברת הראשונה… אבל בחיים לא עשיתי אהבה עם האדם שאני אוהבת הכי הרבה בעולם (הנרי לא נפגע שאני אומרת את זה) אפילו לא פחות ממה שאני אוהבת את עצמי.

לילה אחד איתך

הו אהוב, הנה אנחנו שוב
במשחק החטא הקטן שלנו
מתגרים זה בזאת הלוך ושוב,
אתה לא יודע שאני יכולה לעשות כל כך הרבה יותר,
אני אומרת לך כמה אשמח לקבל אותך לעצמי למשך לילה שלם,
הדברים שיכולתי לעשות,
אוי לעזאזל, המראות המפוארים
להושיב אותך על הכיסא ההוא,
עם הציצים שלי בפרצוף שלך
אוי לעזאזל מותק,
אני יודעת את מקומי
משתרעת עליך,
הגניחות הופכים לשיר שלנו
למעלה ולמטה על הזין הפועם
כל כך מלא, כל כך קשה, כל כך עבה
תופס לי את הישבן, מוחץ
אה כן מאהב,
עוד אני מבקשת ממך בבקשה
הכיף לא נגמר שם
את הפנטזיות שלי עליך אני משתפת
אני קמה מהזין הרטוב,
עוברת למיטה,
שים את ידי מאחורי הגב
בזמן שאתה אוזק אותי
שים עלי את כיסוי העיניים הזה,
פשוט תן לי להרגיש בחושים
המתנה לתאווה, להתגלות
אתה דוחף את עצמך לתוכי
לא מפספס פעימה,
דופק חזק ומהר
עשה שיימשך
אחרי ההלמות הקשות שנתת לי,
אני אשב על הברכיים
בכיסוי עיניים וידיים אזוקות
תקע את הזין הזה עמוק בפה שלי,
פנימה והחוצה,
פנימה והחוצה
עמוק בפנים, נחנקת ממך
אני יכולה להרגיש שאתה מוכן להתפוצץ,
להרוות את צמאוני.
אם רק אהובי אוכל להיות
לילה שלם באמת איתך.

מלאכית ושטנית

יש בי שני צדדים שונים בתוכי שני צדדים מנוגדים,
מצד אחד חייכנית, רגשנית ואוהבת,
מצד שני מטורפת, בלי עצם בלשון,
עוברת בין היכולת לחבק ולנשק
לקפיץ שקופץ ואז נושכת ושורטת,
יש בי שני צדדים מלאכית ואישתו של השטן,
דווקא הניגודים שבי מאזנים אותי
בעיקר בגלל שב-95% מהזמן אני מלאכית,
השטנית שבי נעולה בתוך קופסא מאובטחת עמוק עמוק בפנים,
כשהיא משתחררת החוצה היא משאירה אדמה חרוכה אחריה,
עושה נזק בשעה שלמלאכית לוקח לבנות שנה שלמה,
לשטנית שלי יש תרופה אחת מיידית, אדם מדהים (לא הנרי) שמכיר אותי יותר טוב מעצמי,
מסוגל ללטף ולאלף את השטנית ולהחזיר אותה חזרה לקופסא (בטוב או ברע).

אז רוב הזמן אני מלאכית, השטנית היא תזכורת לביצ'ית שאני יכולה להיות…

יצירת אתר אינטרנט בחינם עם WordPress.com
להתחיל